Will I ever be a singer? - וידוי מהמגירה הכי סודית...

"I have a dream that one day this nation will rise up and live out the true meaning..."

זוכרים מאיפה זה לקוח? אם לא, אני מוכנה לתת לכם רמז.. מדובר במנהיג שרצה להגשים את חזונו בדבר אומה הנקראת לנהוג בשיוויון בין- גזעי ולקץ האפליה. עכשיו יש?

מדובר במי אם לא מרתין לותר קינג- האיש והאגדה. אדם שהיה לו את הכוח לשנות, את הכריזמה לטעת בנו ערכים לאורך דורות ולהוות לרבים מאיתנו השראה. אלו היו 60 שניות על מרתין לותר קינג.

אני כותבת את הפוסט הזה בהשראתו של קינג, ואפשר לומר גם בהשראת ההרצאה בפסיכולוגיה על נושא המנהיגות (כן גם למר המבורגר מגיע קרדיט) .

אני חייבת לספר וידוי קטן. נסו לעקוב אחרי ותראו בסוף מה ייצא...

מאז שהייתי קטנה היה לי חלום להיות זמרת. תמיד היה בי את החלום שאולי ביום מן הימים אני אצא בקריירת זמרה. הכל התחיל ביסודי כשהסתכלתי להסתכל בהערצה על הלהקות הייצוגיות ואמרתי לעצמי "כמה שגם אני רוצה להיות שם". לחוות את השואו על הבמה, לשיר לקהל שמריע לך (למרות שאתה מייצג את העיר שלך). חשבתי לעצמי באותה תקופה.. למה שלא אנסה את מזלי, וזה מה שעשיתי.

בכיתה ו' ניגשתי לאודישנים של הלהקה הייצוגית. כל כך התרגשתי. מרוב התרגשות התחלתי לגמגם ואז כמובן הבוחנים הסתכלו אליי ואמרו מתוך נימוס "תודה שלומית... נחזור אלייך". כמובן 

הימים עברו להם ומאז החלום דעך. השנים רצו להם והמחשבה נותרה בלהבה נמוכה מאוד ומה שמצחיק, מסתבר שעדיין היא נמצאת בראש עד עצם היום הזה. בקשר לכוכב נולד, מי שעולה לו הרעיון בראש, מזמן ויתרתי ועברתי הלאה.

ביום הולדת האחרון שלי חגגתי עם החברים שלי בבר שבמיוחד בחרתי ערב שבו היה בו באותו זמן קריוקי. חשבתי לעצמי כמה נחמד לחגוג עם החברים הטובים וגם לשיר להם. אם אחרי 25 שנה לא עשיתי כלום בנידון ,למה לא ננצל הזדמנות זו לרגל מאורע נכסף זה ונצא במחולות. 

אם חשבתם שאני ממציאה ההוכחות לפניכם:

בחרתי בערב זה לשיר את השיר של קובי אפללו "מכתב לאחי"  והנה הסיבה:

"אל תפחד תשאף לדעת

אל תדאג עוד תקיים

מי שבידו לגעת

יש שבליבו עוד לנחם

אל תפחד ימים יבואו

ועונות שנה תחלוף

אתה תראה שעוד נגיע אל הסוף..."

"וזה הרגע

הנה באה השעה

מה תביא איתה הרוח

מה ימיס את הדממה

ויש סיבות לכל דבר

יש חלום שלא נגמר

בסוף הדרך עוד תהיה מאושר ..."

לקראת סיום, אני רוצה לומר שלא משנה מה, לפעמים חלומות מתגשמים, אפילו אם זה לא לפי התכנון שלכם אבל לפחות , בסופו של דבר את/ה מגיע לשיא ששם אתה מרגיש מאושר!

ולאלו שבינינו שחולמים.. לעולם אל תפסיקו. אין לדעת לאן העתיד ייקח אתכם כמו שאני לא ידעתי, שבסופו של דבר תהיה לי את ההזדמנות להביע את עצמי...

שלכם באהבה,

שלומק'ה.

הלהקה והאגדה- מארש דונדורמה (Marsh Dondurma )

כמו בכל יום חמישי בחזרה הבייתה מהמרכז, אני עוצרת לעבודה במוזיאון חיפה לאמנות. כל חמישי כזה נחשב יחסית רגוע. בתוכנית: הרצאות מידי פעם, סדנת מודל רישום עירום, ואנשים שבאים לבקר בתערוכות. יום חמישי האחרון היה יוצא דופן במיוחד . נאמר לי שאמורה להיות הופעה של להקה ירושלמית בשם "מארש דונדורמה" , ואני עניתי בתמיהה - מי??? מההה??? מתי??? זה שם לא רגיל ללהקה ששומעים כל יום.

במהלך הערב התחילו לזרום הזמנות בלי סוף והגעתי למצב ש 200 המקומות שהיו באולם אזלו כאילו לא היו.

למזלי, היה עליי להישאר להופעה בגלל עומס האנשים , ואפשר להגיד שאם לא הייתי נשארת לא היה יוצא לי להכיר להקה אדירה עם מוסיקה מיוחדת במינה. אתם מכירים את זה שמאלצים אתכם לעשות משהו ובסוף הוא מתגלה כאחד הדברים החכמים שעשיתם? אז זה בדיוק מה שקרה לי עם "מארש דונדורמה".
ההופעה התחילה יחסית שקטה ואחרי משהו כמו שניים, שלושה שירים מצאתי את עצמי מתחילה להתנועע. הקהל במהלך ההופעה, רקד והריע ללהקה בלי סוף. אי אפשר היה להתעלם מהאווירה ומההתלהבות שהלכה באולם. האווירה הייתה מחשמלת ולא יכולתי שלא להצטרף לריקודים. אני חייבת לציין שהקהל היה רב- גוני והיו בו מצעירים ועד לאנשים מבוגרים שחשבתי שלא התלהבו אך, למרבה ההפתעה מסתבר שנהנו מכל דקה.


החלטתי לעשות תחקיר קל על הלהקה והנה אנוכי כאן להביא לכם את הממצאים..

להקת "מארש דונדורמה" קמה בסוף 2004 והיא להקה שמונה 15 נגנים !(בין הכלים אפשר למצוא, חצוצרות, טרומבון, סקסופונים, טובה ותופים). 
כן, גם אני הייתי די המומה ששמעתי שמדובר בלהקה שמונה מספר נגנים רב. באותו זמן עברה לי המחשבה בראש של איך אפשר לנהל קבוצה כה גדולה של אנשים ועוד להגיע להסכמה אחידה כשצריך להחליט? אל תשאלו אותי את זה.. "מארש דונדורמה" היא התשובה שאפשר!

שם הלהקה הגיע משמה של גלידה טורקית שנקראת "דונדורמה", ומארש לכל היודע, היא מן תזמורת צעידה, אז אם מתרגמים זאת בצורה שישראלים אוהבים יוצא "תזמורת גלידה", איך נשמע?

המוזיקה שהלהקה מבצעת היא ללא מילים, והיא שילוב בין מוזיקה עממית מרחבי העולם למסורות של הג'אז והפאנק.  מאז שיצאה הלהקה היא לא מפסיקה להופיע. היא כבר הספיקה להופיע במועדונים, פסטיבלים, מסיבות רחוב. הלהקה פרסמה שלושה דיסקים בהפקה עצמית. 

"מארש דונדורמה" (2005), "טעמים חדשים" (2007) והדיסק החדש  "שכונה" (2010). את המוסיקה רבים מהלקה כותבים או שהם מעבדים מוזיקה עממית קיימת.

אם אתם רוצים לדעת על מה אני מדברת, קבלו דוגמית או שפשוט תצטרכו לבוא להופעה שלהם...

אם בא לכם עוד פרטים על הלהקה ניתן למצוא עליהם ביוטיוב , מייספייס, ואפילו באתר שלהם "מארש דונדורמה", שמשם גם ניתן גם להתעדכן בלוח ההופעות הקרובות שלה.

חברי הלהקה:

• אבירן בן נאים - חצוצרה
• אלי פרמינגר - חצוצרה
• עידן רווה - חצוצרה
• ארנון דה בוטון - טרומבון
• לואיזה סלומון - טרומבון
• יעקב גורנשטיין - סקסופון סופרן
• גל דהן - סקסופון אלט
• טל גור - סקסופון אלט
• דני ליבוביץ' - סקסופון טנור
• אנטון פלקו - סקסופון בריטון
• דותן יוגב - תוף סנר, מצילות
• נעה סגל - תוף סנר, טמבורין
• עודד אלוני - תוף סבר (תוף מערב אפריקאי), כלי הקשה
• יאיר ראובני-זלצמן - דאול (תוף בס האופייני למוזיקה בלקנית)
• אודי רז - טובה וסוזאפון

מקווה שנהניתם ותודה שקראתם,

שלכם, שלומק'ה.

מי כותב את המוזיקה שלכם?

רבים מאיתנו כותבים קטעים מקוריים או מעבדים מוזיקה עממית לתזמורת. ריבוי החברים בתזמורת, האהבות והטעמים השונים שלהם, הם מקור בלתי נדלה לחומרים המרתקים שיוצרים את הצליל הדונדורמי, ומובילים להתפתחות ושינוי מתמידים שמתועדים בשני דיסקים, ודיסק שלישי שכאמור בדרך.

איך אפשר לקבל מידע על הופעות שלכם?

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו בדף הבית. אחת לחודש-חודשיים אנחנו מוציאים עדכון לגבי ההופעות הקרובות.

That's a Miracle...

אתמול היה יום לגמרי מטורף עם 30 שעות ללא שינה. אתם בטח שואלים את עצמכם למה? ובטח אומרים לעצמכם איזו פריק אני.. אז אני לא אכחיש ואודה שאני לגמרי פריק. הייתה לי עבודה להגשה שלא הייתה נראית קשה על פניה, וחשבתי שאני אספיק אותה בזמן אבל נוכחתי לדעת שממש לא!
ערב שלפני הגשת העבודה אבא שלי היה אצלי והביא לי מלא הפתעות לדירה. אחרי שסידרנו הכל פיקס החלטנו לפנק את עצמנו באיזו ארוחת צהריים מאוחרת טובה ב  whitehall בהרצליה.
חזרתי הבייתה נכנסתי להתקלח והתחלתי לשבת על העבודה שחשבתי שלא תיקח לי יותר מידי זמן. ואז.. השעות עוברות להן והשעה 9:30 בבוקר. וואט דה פאק... מי היה מאמין שאני אעשה לילה לבן ועדיין אשב על העבודה. זהו.. הגשתי את העבודה וניסיתי לעבור את המשך היום , ואם חשבתם שאחרי 30 שעות ללא שינה אדם נורמלי יכול לתפקד, אז הנה התשובה- נראה לכם!!

אחרי שקמתי מהשנ"צ שוטטתי באינטרנט וגיליתי שיש לאיה כורם אתר (קצת מצטערת שגיליתי אותו מאוחר ..אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא) ממש מגניב, בו היא מנהלת מן בלוג וניתן להתעדכן דרכו על כל מה שקורה. אני אפילו לא זוכרת איך הגעתי אליו.. :-)
לפני כמה שנים הלכתי לראות הופעה שלה(אם במקרה יוצא לך לקרוא את הפוסט..) ב"מרתף" (לכל החיפאים שבינינו) ומאז התאהבתי..
הקשבתי לשני הדיסקים הקודמים והגעתי למסקנה שהיא הרבה יותר מזמרת. אני מאוד מעריכה את המוזיקה שהיא עושה, ומבחינתי היא פשוט אומנית עם קול מדהים.
יותר מזה נתקלתי בקליפ מדהים שנעשה על ידי טום סלמה שנקרא "Mircales" .
קודם כל תקשיבו לו ואני מבטיחה שאחרי שתקשיבו לו, תחשבו בדיוק כמוני....



באחד הפוסטים שלה שנקרא "למה אני אוהבת מיוזיקלס" , היא דיברה על מחזות זמר או בשמם היפה "מיוזיקלס" . היא אומרת שזה יותר מסתם הצגה או מסתם הופעה, היא דיברה בין היתר על שמייחד את המיוזלס, ואני חייבת לציין שאני מסכימה איתה בהחלט.אחרי שהייתי בכמה מחזות ב  Broadway אני מבינה בדיוק למה איה בדיוק דיברה.
מי שהיה ב"מיוזיקל" יודע שההרגשה להיות שם, היא הרגשה עילאית. אתה פשוט נשאב לאווירה של ה"מיוזיקל" שמנתקת אותך לגמרי מהמציאות , אתה נכנס למן עולם חלומי שכזה, או במילים אחרות אפשר להחשיב זאת כ"אסקיפיזם במיטבו" . לא מדובר שם בסתם שירים כמו שאתם נוהגים להקשיב ביוטיוב או ברדיו ,מדובר ב "שואו" (במלוא מובן המילה).

אז.. עד שייצא לי להיות בעוד "מיוזיקל" אני מעריכה שזה יהיה עוד הרבה זמן.. הייתי רוצה להמחיש לכם על מה אני ואיה מדברות...






הקליפ המקורי נמצא באתר של Broadway ל"מיוקל" של "מלך האריות" בברודווי בניו יורק, והקישור לקליפ המקורי שמוצג שם למי שמעוניין:  The Lion King - "Circle of Life" Montage

שתהיה לנו שבת קסומה וסופ"ש נפלא,

אוהבת שלומק'ה.

החברה שלי מתחתנת!!! רגע.. מה זה אומר לגבי??

 אתמול בשעה  18:20 קיבלתי הודעה לנייד שלי. ניסיתי לפתוח אותה ולמרבה ההפתעה לא הצלחתי. הפלאפון שלי הראה את ההודעה הבאה: "הזיכרון מלא" . כל פעם שניסיתי להיכנס להודעות ההודעה הזו הופיעה לי . הדבר היחיד שהספקתי לראות מההודעה שהיא נשלחה מחברה הכי טובה שלי.

אין דבר יותר מעצבן, שאתם יודעים ממי קיבלתם את ההודעה, אתם איכשהו רואים את ההתחלה של מה שכתוב, ואתם לא מצליחים לפתוח אותה. הספקתי רק לראות את המילים הראשונות של ההודעה. המילים היו: "זהו זה רישמי.." . מה אתם הייתם חושבים אם הייתם מקבלים הודעה שמתחילה כך? אילו אסוציאציות עולות בראשכם לגבי המדובר בהודעה? אני באותו רגע שאלתי את עצמי בדיוק את השאלה "מה יכול להיות רשמי?". מה עשיתי? התחלתי למחוק הודעה אחר הודעה על מנת שאוכל לפנות מקום ,וסוף סוף אצליח איכשהו לראות על מה ההודעה מדברת.

אחרי שמחקתי כמות נכבדת של הודעות, ההודעה פתאום נפתחה ועל הצג היה רשום:

"זהו זה רשמי, קיבלתי טבעת (מהממת), אני מתחתנת! :-)"

אני חייבת לציין שבאותו רגע שראיתי את ההודעה בשלמותה נתקעו לי המילים.  התקשרתי אליה ישירות מיד אחרי שראיתי את ההודעה ושמחתי בשמחתה. אין שמח יותר ממני בשבילה. היא חיכתה לזה כל כך ובשעה טובה ומוצלחת התגשמם הדבר לו ייחלה זמן רב.

ולמה אני מספרת את כל זה?

ברגע שנודע לי שהיא מתחתנת, פתאום תקף אותי סוג של לחץ. פתאום השאלות מתחילות לרוץ אצלי בראש..מתחיל לחץ של.. הנה היא מתחתנת.. ומה איתך? לא הגיע גם זמנך לעמוד מתחת חופה וקידושין? (גילוי נאות קל- אני נמצאת תחת זוגיות במשך 4 שנים). אין אחד שלא זורק את המשפט "בקרוב אצלכם" או "מה איתך? לא הגיע הזמן?".
אני חייבת לציין שמצד אחד אני מרגישה טיפה לחוצה ומצד שני אני אומרת לעצמי שיש לי עוד זמן. ואכן יש עוד זמן. שנינו עדיין סטודנטים, שנינו מרוששים ושנינו נמצאים בשנה לא קלה כלל לכל אחד מאיתנו.

אז הנה אני כאן אומרת זאת בריש גלי:

חברה הכי טובה שלי מתחתנת. ומה זה אומר לגביי? שנחכה עד אחרי התואר!

חברה יקרה, אני יודעת שאת יודעת שהפוסט הזה מדבר עלייך. אני אוהבת אותך ואני מאחלת לך שהאושר והאהבה ישררו בינך ובין בעלך לעתיד בכל שלב ובכל גיל. אני מאחלת לכם הרבה הצלחה בחיים המשותפים. תמשיכו להיות זוג המלאכים שמלווים אותי ושומרים אליי בכל שלב בחיים.

מוקדש לכם, זוג מלאכים, בהרבה אהבה...




שלכם,
שלומק'ה.

"ההר הירוק תמיד" לא ישאר ירוק יותר..

היומיים האחרונים הינם ימים לא קלים שעוברים על כולנו, התמונות שנגלות לנגד עינינו באמצעי המדיה השונים רק מראות לנו כמה גדול האסון.
אני יושבת כבר יומיים בבית ולא יודעת איך לעכל את הזוועה שנראית לנגד עיניי.
המקום האהוב עליי מכל בצפון, ככל הנראה מתכלה לנגד עיניי, המקום שאותו הזכיר יורם טהרלב כירוק כל השנה לא יהיה עוד ירוק.

היום כשאני מסתכלת על התמונות ועל המאמצים שעושים על מנת לכבות את שריפת הענק, הלב שלי כואב ושואלת אני למה? למה היה נחוץ להצית את המקום הנפלא הזה? כפי שדווח תהליך השיקום של איזור הכרמל עד לחזרתו למצבו הקודם עלול לקחת משהו כמו 50 שנה. 50 שנה??!! זה פשוט לא נקלט.
השרפה קטפה חיים שלמים של אנשים, וכשאני מדברת על חיים שלמים אני מדברת בשתי מילים האלו לכל מובן המילה, גם חיי אדם וגם חיים שלמים שאנשים בנו יחד עם המשפחות שלהם. כל הזכרונות , כל העמל הקשה שעבדו כל חייהם על מנת להגיע לבית שלתפארת מדינת ישראל נשרף כליל לנגד עינם.

בתור אחת שגדלה וטיילה אינסוף באזור הזה, האסון בכרמל פשוט שובר לי הלב. זהו אזור שאני מאוד מחוברת אליו מכל הבחינות ופתאום בין רגע המקום לא יהיה עוד כמו שהיה.
אזור יערות והר הכרמל מסמל מבחינתי משהו קסום, משהו פסטורלי שאליו הולכים במטרה להתרחק מהעולם ולקבל קצת שקט נפשי, במטרה לקבל קצת כוחות מחודשים ולנשום את האוויר הצח.
בעיניי לקיבוץ בית אורן יש ערך סנטימנטלי, ואני חושבת שזאת הסיבה שקצת קשה לי לעכל את גודל האסון.
למקום הזה אני מקשרת זכרונות יפים ונוסטלגים, זכרונות שאנצור בליבי לעוד הרבה שנים טובות.

זה המקום שאליו חבר שלי לקח אותי ביום הולדת הראשון שלי כשנהיינו זוג. מי שהיה בספא בית אורן והתארח בבית הארחה מבין שמדובר במקום מושלם לחופשה זוגית. בית הארחה זה משקיף אל נופה הירוק של הכרמל ומזכיר כמה המקום הזה מביא את הרוגע והשלווה שכל אחד צריך לעצמו. וכמובן לא מיותר להזכיר שחזרנו שנה לאחר מכן לאותו מקום. בנוסף, עשינו הרבה טיולים באזור וכל פעם גילינו אזור קסום חדש. התברר לנו שלא צריך לנסוע לצפון הרחוק לצימר אלא לנסוע 20 דקות ולגלות מקומות שפשוט לא יאומן שנמצאים מטר מהבית.

כשאני נזכרת בכל מה שעברתי במקום הזה, מתנגן לי שיר אחד ויחיד בראש, והוא שירו של יורם טהרלב- "ההר הירוק תמיד". רבים מהשירים שלו כתובים בהשראת נעוריו וחייו בקיבוץ יגור. טהרלב רשם את השיר ובו הוא מתאר את ילדותו אל מול הר הכרמל שלרגליו שוכן הקיבוץ.

ההר הירוק תמיד

מילים: יורם טהרלב
לחן: מוני אמריליו
פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט,
ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת
ותכלת השמים וענן יחיד
וראיתי
את ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה
לשכב בצילך כרמל.
במשחקי ילדות קלי השיכרון
רדפתי פרפרים, החלקתי במדרון,
ועת חיפשתי לי מסתור ללב תמים
אז ברחתי
אל ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה
לשכב בצילך כרמל.
בשנות הנעורים, בשנות האהבה,
טיפסנו בשביליו, ידי בתוך ידה,
השקפנו למרחק, לעבר העתיד
וחלמנו –
על ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה
לשכב בצילך כרמל.
הלכנו לצבא גדולים ונבוכים,
מתוך המלחמות חזרנו כאחים
הבאנו על כפיים רע וידיד
ונפרדנו –
מול ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה
לשכב בצילך כרמל.
וילדינו כבר היום הם עלמים
הורינו – שערם הלבין מרוב ימים
אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט
אל אחינו –
אל ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה

לשכב בצילך כרמל.

כשנסעתי אתמול הבייתה מהמרכז, לא יכולתו להתעלם מענן העשן מתוך הר הכרמל, שכיסה אזור שלם. פשוט אין מילים! המהפך של ירוק העד לאפר שחור...

מקווה שנשמע אך ורק בשורות טובות ושזוועה זו תגיע לקיצה במהרה,
מה שנשאר לי לומר זה עם ישראל חי! ומי וייתן שנמשיך להיות חזקים ונמשיך לעזור ולתמוך אחד בשני,
שולחת אני את תנחומיי למשפחות ואיחולי החלמה לפצועים,
שלכם,
שלומק'ה.

Dear Mrs Spector..

מסתבר שהזוג המלכותי של הברנז'ה (רן שריג ודנה ספקטור) פשוט עשו לי את זה.

פוסט אחד כבר הקדשתי לרן שריג והיום תורה של הגברת.

אני חייבת לציין שהכתבה האחרונה של דנה ספקטור בטור שלה בעמוד האחרון במוסף 7 ימים נגעה לליבי ולא סתם נגעה. פשוט התחברתי לכל מילה ומילה שנכתבה. חשבתי וחשבתי והחלטתי לאחר לבטים לכתוב לגברת ספקטור מייל תגובה על כתבתה האחרונה.

כמה מן הדברים החכמים שנאמרו:
"אנחנו חיים בעולם כל כך מוטה יופי, כל כך שטוף סטנדרטים בלתי אפשריים למה זה נשיות מקובלת"... "הציבור כל כך מורגל ביופי קיצוני ומושלם , בנשים שתוקנו עד רובוטיות באמצעות פוטושופ, שהוא פשוט נרתע מפנים רגילות של סתם אישה כאילו היא פריק"... "...העולם הזה עושה הכל כדי לגרום לנו לקנות ולצרוך מוצרים שיאפשרו לנו לנפנף בפנים ובגוף שלנו. אבל בעצם כל מה שהוא עושה זה לגרום לנו להסתיר את פנינו וגופנו האמיתיים" (7 ימים, ידיעות אחרונות).

ועכשיו למכתב:

דנה יקירה, 

ראשית, אציג את עצמי. שמי שלומית יעקובוביץ, בת 25, סטודנטית לתקשורת.

בתור אחת שעוקבת אחר הטור שלך שבוע שבוע בשבועון 7 ימים של ידיעות אחרונות ,אני חייבת לציין שהכתבה שהתפרסמה ביום שישי האחרון כבשה אותי.

את האמת יותר נכון, התחברתי אליה ממקום של הבנה, ממקום של רגש.

אני חייבת להודות שכל חיי ניסיתי להיות מי שאני לא. כל חיי הסתכלתי על אחרות ובאיזשהו מקום ניסיתי להיות כמוהן, אם מדובר בלבוש, מראה או כל דבר שיכול היה לדמות אותי אליהן.

לאחר כמה שנים, עברתי סוג של התפכחות והבנתי שהחיים הם לא עוד יופי ו"חלון ראווה", החיים הם יותר מזה . אנשים לפי דעתי לא מעריכים יופי. יופי הוא לא בהכרח חיצוני אלא ברגע שאת נהיית שלמה עם מי שאת ומחזקת את הביטחון העצמי שלך. את מגלה יותר ויותר כמה את יפה מבפנים ואף מקרינה זאת החוצה. לכן, נאבקתי בעצמי כדי להגיע למה שאני היום. נאבקתי בכדי להיות אחת שלא נכנעת בכזאת קלות ל"מיתוס היופי" ,אחת שנלחמת על שלה בכדי לקבל את ההכרה על הבנאדם, ועל הכישרונות החבויים בו. הודות לכתבה שלך חיזקת אותי ועוד בנות רבות.

רק שתדעי, שכל מי שהעז אי פעם לצחוק עלייך בכל דרך שהיא, אני מוכנה להתערב איתך שהיום הוא מאחור. אני אנסה להסביר את עצמי בצורה ברורה יותר. יצא לך להיות בכל מפגשי המחזור למיניהם? למה אני אומרת זאת? כיוון שבכל מפגשי המחזור את מגלה שמי שהייתה מלכת הכיתה , מי שהייתה "מלכת היופי בהתגלמותה" , מתגלה היום שהיא במקום שלא את ולא אני חשבנו שהיא תהיה. כל מי ש"עשה רעש" באותה תקופה, את מגלה שהוא לא התקדם בחיים שלו יותר מידיי. ואלו השקטים, תולעי הספרים, הם אלו, תתפלאי או לא, הם אלו המנהיגים ועוד יהיו המנהיגים של המחר. המסקנה שלי שיופי אולי נותן לאנשים אלו משהו, אז זהו! שמדובר במשהו כל כך קטן ולא מהותי , לעומת זאת, אלו שנתנו את עצמם והראו את עצמם וכישרונם פתח להם דלת אל עתיד מבטיח. אני מודעת לכך שהיום הכל נגמר בפוטושופ אך חשוב לציין שהיום קיימת הרבה יותר מודעות מבעבר. אני מקווה שהסופ"ש האחרון גרם להרבה בנות לתהות מי הן ומה הן שוות, ובנוסף אני מקווה שבבוא העת העולם יתפכח ויבין שיופי זה לא ה-דבר בחיים ויש כמו שאומר הפתגם, להסתכל בתוך הקנקן ולא על צורתו החיצונית. 

לקראת סיום, אני רוצה לחזק את דברייך ואף לומר לך שכל מה שעברת רק חיזק אותך והפך אותך לאישה יותר חכמה. את אישה מעוררת הערצה מבחינתי. את חזקה, מוכשרת , אינטיליגנטית ומוצלחת. עשית כברת דרך מדהימה והגעת לתואר שזכית לו שהוא להיות לכתבת מוערכת ומוכשרת. 

אני מאחלת לך שתהיי חזקה ותמשיכי לדבוק במה שאת מאמינה בו כי זאת הדרך אל האושר. אני מאחלת לך רק טוב ובעיקר אושר.

באותה הזדמנות אני אודה לך על הכתבה ואני מקווה שהיא הזיזה משהו לכל אותן נשים שחושבות שיופי הוא הכל, אך אכן הוא פיסה כל כך קטנה בחיינו.

אני חייבת לומר לך באותה הזדמנות: אל תתייחסי למה שנאמר, כמעט כל מי שמקניט עושה זאת מקנאה. תאמיני בעצמך, ואני אישית מבטיחה לך שיהיה מעולה, את עוד תראי. :-)

בברכת שבוע נפלא ובהצלחה בהמשך,

ישר כח,

שלך, שלומית.

                                              (כל הזכויות שמורות לעין השביעית)

                                                   

מקווה שהצלחתי להזיז משהו למישהו, ואם אכן הצלחתי , עשיתי את שלי.
אוהבת,
שלומק'ה.

Happy Birthday Old Timer!! ohhh really?!

Once upon a time,

***

many many years ago...

***

and I'm talking a very long time ago,

***

way way in the distant past,

***

so far in the past and so long ago that very few even remember,

***

something happened  that changed the world forever.

***

Even though very few remember this event  because it was so very very long ago,

***

I am here to say...

***

I have found an ancient document which proves that this event actually did happen

(My birth certificate) 

stating that i'm now ...

 25 YEARS OLD 

wow that is old!

Happy Birthday

Old Timer

אני חייבת שלציין שמצאתי את זה באחד האתרים, וממש חייכתי לעצמי. חשבתי לעצמי "מה זה אומר בעצם"? סך הכל בעוד כמה ימים מתחלף לי הגיל ל 25

ואתם שואלים האם אני מרגישה בשינוי?

אממ.. אפשר להגיד שכן.

השרירים כואבים, הראייה מתחילה לדעוך....

למען האמת, אני מסתכלת אחורה ורואה בנאדם אחר לגמריי, 

בנאדם אשר מוכן לקחת סיכונים, בנאדם אשר מסרב לגדול (תרתי משמע)  ומוכן ומזומן ללכת אל הלא נודע!

שלכם, שלומק'ה.

ה"מלאך" השומר שלך

בכמה סיטואציות בחיים ניתקלתם כאשר הרגשתם שיש "מלאך" ששומר עליכם?

אני יכולה לומר קבל עם ועדה שעברתי סיטואציות מהסוג הזה לא פעם ולא פעמיים. כל פעם שאני נתקלת בסיטואציה כזו , אני מרגישה שהגעתי לדרך ללא מוצא , ותמיד לא משנה מתי ואיפה, יהיה את "המלאך" שיראה לך את האור בקצה המנהרה . אני בטוחה שלכל אחד מאיתנו יש את ה"מלאך" השומר עליו, אם מדובר באני העצמי, בחבר טוב, אהוב יקר לליבכם, הורים, אחים , משפחה ואפילו אם זה נשמע מוזר קצת זאת יכולה להיות חיית המחמד

אותו "מלאך" שעליו אני מדברת הוא אדם הגורם אושר לאחר, הוא יודע להכווין אותנו כאשר אנחנו סוטים מהדרך, והוא תמיד יהיה שם להחזיר אותנו לתלם.

ה"מלאך" יודע גם שקשה לנו, הוא עוזר להראות לנו שאסור לוותר, וצריך להרים את הראש גבוה גבוה ולהמשיך עם הקושי עד שנגיע לפסגה.

ה"מלאך" ייתן מעצמו ככל שניתן לתת, לא משנה מתי תתקשר אליו, הוא ייתן לך את העצה הכי קטנה ואתה תתפוס אותה כאילו הציל לך את החיים ברגע זה.

ה"מלאך" שלך יודע איך לאהוב באמת, ברגעים שאתה מרגיש כי כל עולמך חרב, או ברגעים שאתה מרגיש את הבדידות משתלטת עלייך , פתאום משומקום תקבל צלצול ממש לא צפוי , מאחורי השפורפרת יעמוד הבנאדם שרק ישאל לשלומך ואתה פתאום מוצא את עצמך משתפך לו על הכל בלי שתשים לב, ובסופו של דבר אחרי שאותו אדם לא הוציא מילה כל השיחה , תאמר לו תודה. והוא ישאל אותך על מה? והתשובה שתעלה בדעתך.. "תודה שאתה כאן, לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך"

אני חייבת לציין שבשבועות האחרונים אופפת אותי תחושה שיש לי בכל מקום בו אני נמצאת "מלאך" כזה ששומר עליי. "מלאך" שיודע שברגעי מצוקה , הוא פשוט יהיה שם. אפילו אם מדובר על הלימודים, שלא משנה כמה קשה ,תמיד יהיה את ה"מלאך" שלא ייתן לך לוותר בקלות ותמיד יראה לך את חצי הכוס המלאה וידרבן אותך להצליח. או אם מדובר על עבודה, הוא תמיד יהיה שם בשבילך ויראה כי לא רק אתה תקוע ,ואז הוא יחייך אלייך ויגיד לך כי אתם נמצאים באותה סירה ואתה לא לבד. או אם זה בבית. האמא שתמיד תהיה שם כדי להקשיב ולהרים, או החבר שלא משנה מתי ואיפה תמיד יהיה לצידך ויתמוך בך ברגעים השמחים והקשים.

לכולם יש את ה"מלאך" שלו , אז מיהו שלכם?

נ.ב: אל תנסו לחפש אותו, הוא פשוט נמצא שם.

שלכם, שלומית.

"כאשר אהבתי את עצמי באמת"

מעבר להומור מבצבצים האנושיות, הרגש, ובעיקר- אכפתיות ורגישות גבוהה של הבמאי המוכשר , צ’ארלי צ’פלין- שיר הזנה לנשמה.. תהנו! 




מישהו חכם פעם אמר לי, שרק שאנחנו מחוברים ל"אני" הפנימי האמיתי, אנו יכולים לחיות חיים של אושר. אם זה כרוך בלהיות חופשיים, לחוות חוויות עם עצמנו ועם החברים שיקרים לליבנו , לקבל ולאהוב את עצמנו ,לחיות בשלווה בלי דאגות מיותרות וכמובן הדבר הכי חשוב מכל- לתת לעצמנו את ההזדמנות להתפתח למקומות חדשים שאף פעם לא יצא לנו להיות שם. בסופו של דבר חשוב מאוד להיפתח לעולם, לקבל ולהעניק לו אהבה, ופתאום תרגישו בעצמכם את הזרימה בחיים שתיקח אתכם לכיוונים לא צפויים.

קיבלתי היום, מאמא שלי, שיר יפייפה שאני בטוחה שייגע בכל אחת ואחד מאיתנו . השיר נכתב על ידי צ’ארלי צ’פלין האגדי שכולנו מכירים. הוא קרא את השיר במסיבת יום הולדתו ה- 70 בשנת 1959.

כאשר אהבתי את עצמי באמת

הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא "בגרות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות את מה שאני מבקש, למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי, מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה "אהבה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים, ממש נטשתי את ה"מגה" פרויקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי, היום אני יודע שקוראים לזה "פשטות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים "שלמות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד, אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי, היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים "לדעת לחיות".

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים.

באהבה רבה לבאים, צ’ארלי צ’אפלין

Life is a tragedy when seen in close-up, but a comedy in long-shot

אני מקווה שהשיר הזה הצליח לגעת איפשהו בכל אחת ואחד מאיתנו. אני אישית מאוד התחברתי אליו ואני מאמינה שכל יום נוצר עולם חדש. אני לוקחת על עצמי משימה שלפעמים קשה לי ליישמה והיא: "לדעת לחיות". לפעמים המחשבות הרבות עוצרות אותי מלהמשיך ופחות לשחרר..

ובנימה זו אסיים ואומר, אם למישהו יש סיפורים מעניינים, שירים שעושים טוב על הלב, חוויות אישיות מעצימות , מחשבות או דבר שהוא העולה בדעתו מוזמן לשלוח לי ואשמח לשתף.

אני כאן תמיד בשבילכם ולמענכם,

אוהבת, שלומית.

שלומק’ה גרסת המקור.. היזהרו מחיקויים!

"עכשיו אתם חייבים להבין משהו, כשאתה נכנס אל חור הארנב של האמת ומתחיל ליפול למטה, קשה מאוד לעצור. אמת אחת מובילה אל אמת שנייה, הלחץ שלא לזייף עובד כמו כוח משיכה שמושך אותך בכבדות למטה , שעה שהנפש ממריאה אל פסגות מופלאות. המשקולות נעלמות שעה שאמיתות ישנות מתנפצות אל מול עיניך, פסאדות של חיים מתרסקות תוך דקה, ואתה ממשיך לצלול בחור הארנב המזוין של האמת, יורד למטה למטה, ומגלה שבמקום הכי נמוך בנפש שלך , יש עוד מקום לחפור כמה קומות של חניון תת קרקעי" – מתוך כתבתו של רן שריג (7 לילות).

אז עכשיו באמת אפשר להגיד קולולולו.. פתחתי בלוג! אחרי לחצים שכל פעם שהיו מזכירים לי על פתיחת בלוג, הייתי מתכנסת בתוך עצמי ונותנת לי את האפשרות הקלה שאני הכי אוהבת בעולם וזוהי.. אפשרות הבריחה! אבל אין לאן לברוח. כיוון שפתיחת בלוג היא בין המשימות שנתבקשתי לעשות, אני עדיין חושבת שכתיבת בלוג היא משימה לא קלה ולכן, פעם אחת ולתמיד צריך להתמודד ופשוט לנסות.

ישבתי יום שישי בצהריים, כמו בכל יום שישי, לפי מיטב המסורת, וקראתי את העיתון בנחת עד שנתקלתי בכתבתו של רן שריג. פשוט לאחר שסיימתי לקרוא את הכתבה ירדתי לסוף דעתו, ובמקום מסויים הזדהתי איתו. בחרתי לפתוח בקטע הזה כי מבחינתי ה"אמת" היא הדבר שאיתו כל אדם מתמודד בכל שלב בחייו , וכל פעם שמתגלה אמת חדשה, ישנה התקדמות של עוד שלב בחיים.

אפשר להגיד שהחיים שלי עד כה (לא לזלזל.. עוד שבועיים וחצי..25!), היו מלאים בתובנות, תובנות או במילים אחרות אמיתות, שכל פעם שהגעתי לתובנה אחת או אחרת, הרגשתי כביכול שהמצאתי את הנורה, ופתאום אחרי כמה שנים טובות , סופסוף האור נדלק!

למי שיצא להכיר אותי בכל שלב בחייו (לטוב או לרע  ), יודע שמאחורי הדמות הקטנה (תרתי משמע) מסתתרת דמות שלא נראית לסביבה כפי שהיא נראית באמת. ולמי שלא יצא להכיר, אני מזמינה אותו לקרוא את הפוסטים הבאים שלי ולהיסחף לסיפורים שהביאו אותי למה שאני היום.

אני מקדישה את הבלוג הזה לכל אותם אנשים כמוני וכמו רן שריג, שהנורה סופסוף נדלקה אצלם אחרי כמה שנים טובות, והגיעו לנחלה אותם חיפשו במשך זמן רב.

לקראת סיום בחרתי להקדיש לכם את השיר הפותח את הפוסט הראשון, שיר שאני מקווה יהווה השראה לכל אותם אנשים שמחפשים את האור בקצה המנהרה.

Cyndi Lauper- True Color

You with the sad eyes
don’t be discouraged
oh I realize
it’s hard to take courage
in a world full of people
you can lose sight of it all
and the darkness inside you
can make you fell so small

But I see your true colors
shining through
I see your true colors
and that’s why I love you
so don’t be afraid to let them show
your true colors
true colors are beautiful
like a rainbow

Show me a smile then
don’t be unhappy, can’t remember
when I last saw you laughing
if this world makes you crazy
and you’ve taken all you can bear
you call me up
because you know I’ll be there

And I’ll see your true colors
shining through
I see your true colors
and that’s why I love you
so don’t be afraid to let them show
your true colors
true colors are beautiful

like a rainbow

שלכם, שלומית.